Definición y significado de דוכיפת

ערך זה עוסק בציפור. אם התכוונתם לגדוד בחטיבת כפיר הקרוי על שמו, ראו דוכיפת (94).

דוכיפת
מצב שימור
מצב שימור: ללא חשש (LC)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	דוכיפתאים
משפחה:	דוכיפתיים
סוג:	דוכיפת
מין:	דוכיפת
שם מדעי
Upupa epops
תחום תפוצה

  ציפור דוכיפת במעוף

  דוכיפת בפארק הלאומי ברמת גן

דוכיפת (שם מדעי: Upupa epops), מין יחיד בסוגו (Upupa) ובמשפחת הדוכיפתיים. ציפור זו היא הציפור הלאומית של ישראל, וייחודה בציצית הנוצות הכתומה לראשה.

  תכונות

אורכה של הדוכיפת כ-26-30 סנטימטר, מוטת כנפיה 42-46 סנטימטר. לדוכיפת צורה וצבעים בולטים: צבע גופה חום-צהבהב. כנפיה וזנבה מפוספסים בצבעי שחור לבן, ועל ראשה מתנשאת ציצית של נוצות ארוכות המזדקרות בזמן מעופה. רגליה קצרות וכנפיה גדולות. מקורה ארוך, דק ומחודד. משקלה 46-70 גרם. היא ממעטת מאוד לעמוד על עצים או על שיחים וכך, גם את קנה בונה הדוכיפת במקומות נמוכים, חורים ושקעים בגובה פני הקרקע. להגנת הקן מטורפים מפרישה הנקבה נוזל מסריח מבלוטות הסמוכות לבסיס הזנב (uropygial gland)‏^[1]. הפרשה זו שריחה כשל בשר רקוב תפקיד משוער בהרחקת טורפים וטפילים וייתכן אף שהיא אנטי בקטריאלית‏^[2]. ההפרשה מתחילה עם ההטלה ונפסקת כשהצאצאים פורחים מהקן. כאמצעי הגנה נוסף הגוזלים מיומם השישי מסוגלים להתיז צואה על פולשים.

הדוכיפת שכיחה באירופה, באסיה ובאפריקה. בישראל היא יציבה ומקייצת, מצויה בעיקר במישור החוף, אך תפוצתה מתפשטת וגדלה בעקבות ריבוי השדות המעובדים והמדשאות במדינה. היא ניזונה מחרקים, זחלים ותולעים. מכיוון שלשונה מנוונת היא אוכלת את טרפה על ידי זריקתו לאוויר ובליעתו בעת שהוא נופל אל תוך פיה.

הדוכיפת משמיעה קולות קריאה רמים, מעין "הוּפוּפ" או "הוּדהוּד", ולכן שמה בערבית מדוברת הוא "הוּדהוּד". גם שמה בשפה הלטינית, "אוּפּוּפּה" (upupa), נובע מחיקוי קולות הקריאה שלה. הקולות מושמעים בעיקר על ידי הזכרים למשיכת נקבות. תדירות השירה יורדת לאחר ההטלה. פרט למשיכת בת זוג, הקריאה משמשת גם לחידוש קשר שנותק עם בת הזוג ^[3]. ההבדלים בין קולות זכרים שונים הם בעיקר באורך הצליל. נמצא כי נקבות נמשכות יותר לשירת זכרים הבנויה מ"בתים" ארוכים ^[4].

  תפוצת התת-מינים

• Upupa epops africana - מרכז הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו עד קניה
• Upupa epops ceylonensis - פקיסטן, הודו וסרי לנקה
• Upupa epops epops - צפון-מערב אפריקה, האיים הקנריים, אירופה עד מרכז רוסיה, צפון מערב סין וצפון מערב הודו.
• Upupa epops longirostris - בנגלדש, הודו-סין וחלקים מחצי-האי המלאי.
• Upupa epops major - מצרים, צפון סודאן ומזרח צ'אד.
• Upupa epops marginata - מדגסקר
• Upupa epops senegalensis - אלג'יר, סנגל, אתיופיה וסומליה.
• Upupa epops saturata - רוסיה, יפן, סין וטיבט
• Upupa epops waibeli - קמרון, צפון הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אוגנדה וקניה.

  זיהוי העוף שעליו מורה המונח העברי המקורי

בתורה מוזכרת הדוכיפת בין העופות הטמאים:

• תרגומי התורה ללועזית מתרגמים את "דוכיפת" שבתורה - למילה הלועזית המקבילה אשר מורה על העוף המוכר בימינו כדוכיפת. למשל:
  • תרגום השבעים (מלפני יותר מאלפיים שנה) ליוונית: "εποπα".
  • תרגום אונקלוס (מלפני כאלפיים שנה) לארמית: "נגר טורא". באשר לזיהוי של "נגר טורא":
    • במסכת גטין (דף ס"ח עמוד ב) מציין התלמוד (מלפני כ-1500 שנה) כי "נגר טורא" הוא תרגום אונקלוס של "תרנגול-הבר"; מעין זה, בפירושו של רש"י (מלפני כאלף שנה) לתלמוד - מתורגמת המילה דוכיפת (שבמסכת חולין דף ס"ג עמוד א) לצרפתית עתיקה: "פאון שלבייא", שמובנו המילולי: טווס-הבר (ועוד הוסיף שם רש"י לבאר בעברית: "והוא עוף גדול כתרנגול"). באשר לזיהוי של תרנגול (טווס) הבר:
      • רש"י מפרש (על ויקרא יא יט): "תרנגול הבר [...] ובלע"ז: הרופּא"; מסתבר שבדפוסים חל שיבוש, וצריך להיות: "הפּופּא" או "הופּא", מונח בצרפתית עתיקה (בדומה לצרפתית חדשה) המורֶה על העוף המוכר בימינו בתור דוכיפת (והשוה גם לתרגום השבעים לעיל).
  • תרגום רש"י (מלפני כאלף שנה) לצרפתית עתיקה על המילה "דוכיפת" שבספר ויקרא: "הרופּא" (ציטוט זה מהדפוסים הובא לעיל אודות תרנגול הבר; הנוסח המקורי בכתב היד היה כנראה "הפּופּא" או "הופּא", ראו לעיל שם).
  • תרגום הרב סעדיה גאון (מלפני כאלף שנה) לערבית יהודית, כמו מסורות התרגום של יהודי-המזרח לערבית יהודית: "הֻדְהֻד".
  • תרגום התורה של יהודי האי ג'רבה - הוא למילה הברברית המקבילה: "שִיבּוּבּוּכּ".
• במסכת חולין (דף ס"ג עמוד א) ניתן הזיהוי הבא: "אמר רב יהודה: דוכיפת - שֶהוֹדוֹ כָפוּת". לפי רש"י - "הוֹדוֹ כּפוּת" פירושו ש: "כרבולתו עבה ודומה כמי שכפולה לתוך הראש, וכפותה שם, והוא עוף גדול כתרנגול ^[5]"; מעין זה בפירושו לתורה הוא מציין על המילה דוכיפת: "תרנגול הבר וכרבולתו כפולה".

  אטימולוגיה

המקור האטימולוגי של המילה אינו חד-משמעי:

• במצרית קדומה, ומעין זה בקופטית (שהתפתחה מהמצרית הקדומה), המילה לדוכיפת היא: קוּקוּפְת, או כּוּכּוּפַת (בהתאמה), שעשויה לנבוע מהמילה המצרית הקדומה: קוּקוּפה/כּוּכּוּפה, שהוא סוג של כובע עתיק (להסרת מחלת-ראש) - מה שאולי אמור להזכיר את "הכובע" שעל ראש הדוכיפת.
• בשפת טלוגו שמדוברת בדרום הודו (ושהשפיעה על לשון המקרא במלים בודדות, כגון: "תוכי", "שנהב"), דוכיפת היא "כּוֹנְדָפּיתה".
• המחנך וחוקר הציפורים אליעזר שמאלי טען בספרו (צפרים בישראל, התשי"ז, עמוד 297), שחוקרי שפות ציינו בפניו כי "בשפה הודית אחת" (שבשמה לא נקב) ניתן לתרגם את "דיכּ-פּת" כצירוף של שתי מלים שמובנן "תרנגול הר" - מה שלכאורה יכול להקביל אל תרגום אונקלוס לדוכיפת: "נגר טורא" (שהרי המובן של "טורא" הארמי - הוא הר, בעוד שהתלמוד מתרגם את "נגר טורא" כתרנגול-הבר, ראו לעיל). עם זאת, במהדורות מאוחרות יותר - השמיט שמאלי מספרו את העדות הנ"ל, ואפשר שזאת משום שהמילה "דיכּ" במובן של "תרנגול" אינה בשום שפה הודית - אלא בשפה הערבית.
• יש שתלו את המילה דוכיפת בשורשי-פועַל שונים מהשפה הערבית; אולם אף אחד מהם אינו מורה בערבית על הדוכיפת עצמה.
• במסכת חולין (דף ס"ג עמוד א) ניתנת האטימולוגיה הבאה: "אמר רב יהודה: דוכיפת - שֶהוֹדוֹ כָפוּת" (ראו לעיל את פירוש רש"י למובן של "הוֹדוֹ כפות").

  תרבות

  זוג ציפורי דוכיפת בקיבוץ לוטן

  כיכר הדוכיפת בפתח תקווה שהוקמה ב-2008 לרגל בחירת הדוכיפת כציפור הלאומית של מדינת ישראל

• לפי המטמורפוזות לאובידיוס טראוס מלך התראקים אנס את גיסתו פילומלה, אחות אשתו פרוקנה וכדי שהמעשה לא יתגלה כרת את לשונה וכלא אותה. פילומלה מעבירה לאחותה מסר מוצפן ברקמה. פרוקנה משחררת את אחותה וכנקמה הרגה את בנם איטיס, בישלה אותו והגישה את בשרו לבעלה. בסיום הארוחה כאשר מוצג לפניו הראש הכרות ומתברר לטראוס כי הוא אכל את בנו הוא שולף את חרבו להרוג את האחיות. אז הופכת פילומלה לזמיר, פרוקנה לדרור וטראוס הופך לדוכיפת כשהציצית היא זכר לכתר המלכות והחרב הופכת למקור הארוך והחד.
• הגמרא מייחסת לדוכיפת את הבאת אבן השמיר לבניין בית המקדש.
• הדוכיפת מופיעה באגדות שלמה המלך כמי שמגלה לו על דבר ממלכת שבא:

• הסיפור "מי ענד לדוכיפת ציצת נוצה" של ביאליק מספר על שלמה המלך, אשר מעניק ציצת זהב לדוכיפת, כגמול על הצלתו מחום השמש ^[6].
• בקוראן מופיעה הדוכיפת בסיפור שלמה המלך ומלכת שבא, המתואר בסורת א-נמל ("פרשת הנמלים", סורה 27).

• בשיר "בין נהר פרת לנהר חידקל" של חיים נחמן ביאליק מופיעה הדוכיפת כציפור פלאית היוצאת לחפש את האהוב:

‏‏

• המשורר ע. הלל כתב שיר על הדוכיפת ומתאר אותה בתור ציפור שאכפת לה רק מעצמה ולא מהסביבה שלה.
• במאה ה-13, פטרוס מספרד (Petrus Hispanus) כתב כי ניתוח דוכיפת חיה ואכילת ליבה בעודו פועם, מקנה יכולת חיזוי עתידות וקריאת מחשבות^[7].
• גדוד 94 של חטיבת כפיר מכונה "דוכיפת".
• במסגרת חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, הכריז נשיא המדינה שמעון פרס, ב-29 במאי 2008 על הדוכיפת כציפור הלאומית של ישראל ^[8]. ההכרזה התקיימה לאחר הליך בחירה ארוך, אשר זכה לכינוי "תחרות הציפור של המדינה", ושנטל בו חלק ציבור רב של אנשים^[9].

  גלריית תמונות מרחבי העולם

  קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דוכיפת

• קולות בעליית הגג? זו כנראה הדוכיפת, אתר ynet, בשיתוף המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית.
• דוכיפת על בולי דואר, Birds of the world on postage stamps
• דוכיפת באתר הרשימה האדומה של IUCN
• דוכיפת - אגדות ומידע מפורט מתוך האתר טיולי - טיולים מסלולי טיול
• דוכיפת - הציפור הלאומית של ישראל באתר הצפרות הישראלי

  הערות שוליים