Publicitad R▼
⇨ definición de הכרמל (Wikipedia)
Publicidad ▼
Wikipedia
הר כרמל | |
---|---|
הר הכרמל, מבט מדרום מכיוון קיבוץ מעגן מיכאל |
|
גובה | 546 מטר |
מיקום | חיפה |
מסלול ההעפלה הקל | כביש |
קואורדינטות | |
הכרמל הוא שלוחה צפונית-מערבית של השומרון המשתרעת עד למפרץ חיפה ומתנשאת לגובה מרבי של 546 מטר מעל פני הים ("רום כרמל" ליד עספיא). שלושה אזורים לכרמל: רכס אמיר – רכס הרים בדרום מזרח הכרמל, רמות מנשה במרכז ו"רכס הכרמל" בצפון-מערב – משולש הנתחם על ידי עמק יזרעאל ממזרח ומצפון, עמק זבולון מצפון, מישור חוף הכרמל במערב ורמות מנשה בדרום.
יש המשערים כי מקור השם הוא מהצירוף "כרם־אל" - כרמו של האל, מכיוון שהיה עשיר בכרמים ועצי פרי.
תוכן עניינים |
ערך מורחב – גאולוגיה של הכרמל |
הכרמל מאופיין במורדות תלולים ובקרקע סלעית ומחורצת היוצרת ערוצי נחלים עמוקים ומצוקיים. הקרקע עשויה ברובה מסלעי משקע מתקופת הקרטיקון העליון, אך ניתן למצוא גם סלעים מתקופת הקרטיקון התחתון בחלקו הצפון-מזרחי ומתקופת הפליסטוקן בשוליו. אופי הסלעים ועובי השכבות אינו אחיד ומשתנה בין אזורי הכרמל השונים בשל העובדה שבתקופת הקרטיקון עבר אזור הכרמל מהים הרדוד לים העמוק, וכן בשל הגעשיות שהותירה בו סלעי בזלת וטוף ושינתה את תוואי השטח. תהליך התרוממותו של הכרמל מעל פני השטח החלה, ככל הנראה, בתחילת תקופת הפליוקן ונמשכת עד היום. מדידות שנערכו בשנים האחרונות על ידי חוקרים מהטכניון הראו כי הרכס מתרומם בכסנטימטר אחד בשנה [1]. במקומות רבים בכרמל מצויים צנירים.
הכרמל מחלק את מישור החוף לשתי יחידות:
מכל הרי ישראל, הכרמל הוא הקרוב ביותר לים התיכון. הצמחייה הרבה הנובעת מכמות המשקעים הרבה העניקה לו את הכינוי "ההר הירוק".[2]
הכרמל כולו מורכב משלושה אזורים גאוגרפיים הנבדלים זה מזה בגאולוגיה, באקלים ובצמחייה. החלק המזרחי הוא רכס אמיר (הרי אום אל פחם), מערבה ממנו רמות מנשה, ובחלק המערבי הנושק למפרץ חיפה ולחוף הכרמל הר הכרמל עצמו, המופרד מרמות מנשה על ידי נחל יקנעם. שטחו של הרכס 232 קמ"ר והוא מתחלק לשלוש יחידות נוף עיקריות: בצפון - "הכרמל הגבוה", המתנשא לרום של כ־450-500 מטר וכולל את הפסגות רום כרמל (546 מ') הר אלון (516 מ') וקרן הכרמל (המוחרקה) (474 מ'), במרכז - "הכרמל התיכון", המתאפיין בשטח מחורץ יותר, בפסגות בולטות מעל פני השטח ובנחלים מחורצים ופסגתו היא הר שוקף (497 מ'), ובדרום - "הכרמל הנמוך", שהוא מעין רמה נמוכה בגובה של כ־200 מטר מעל פני הים ומתאפיינת בבקעות ובשלוחות רחבות כדוגמת בקעת מהר"ל ושלוחת הנדיב. שלוחת הנדיב היא השלוחה הדרומית ביותר של ההר, ומסתיימת בחוטם הכרמל בדרום, ובצוקי חוטם בדרום-מערב, מעל לשפך נחל תנינים.
האקלים ברכס הכרמל הוא ים-תיכוני ממוזג והאזור עשיר במשקעים בזכות הקירבה לים התיכון והמורדות התלולים הפונים אליו במערב הכרמל. כמות המשקעים הממוצעת נעה בין 600-700 מ"מ בשנה ובפסגות (רום כרמל) היא מגיעה אף ל־750 מ"מ בשנה, זאת לעומת 550 מ"מ בלבד בנמל חיפה הנמוך יותר. שלג בכרמל הוא נדיר ביותר, ויורד בעיקר בפסגותיו הגבוהות. הטמפרטורה הממוצעת היא כ-19 מעלות. בשל הקירבה לחוף דומה הטמפרטורה לזו של מישור החוף וגבוהה מהטמפרטורה בהרי השומרון והגליל. הלחות היחסית היא 69% בממוצע רב-שנתי.
מבנה הקרקע והאקלים הגשום הביאו להתפתחות צמחיה עשירה בכרמל, המורכבת ברובה מחורש ים תיכוני - אלון מצוי, חרוב מצוי, אורן ירושלים ועוד - עצים לא נשירים שהיקנו להר את הכינוי "ההר הירוק כל ימות השנה". בזכות הצמחייה המגוונת היה הכרמל בית גידול טבעי למינים רבים של חיות בר כגון יחמור (המין יחמור פרסי) אייל הכרמל, נשר ואוח שהיו נפוצים באזור. במאה ה-20, כתוצאה מהתיישבות המואצת של האדם בסביבת הכרמל, התפתחות התעשייה, הציד וההדברה, יחד עם שריפות, חלה הידלדלות באוכלוסיית החיות וצמצום במגוון. בשנים האחרונות נעשים מאמצים להחזיר את בעלי החיים לסביבתם הטבעית בהר על ידי הכרזה על חלקים מהכרמל כשמורת טבע ועל ידי מפעלים לאקלום ושחרור חיות בר כמו ה"חי-בר". מספר סוגים של בעלי חיים, ביניהם הנשר והיחמור, כבר חזרו לסביבתם הטבעית בכרמל.
לאורך ההיסטוריה היה אזור הכרמל מיושב בדלילות. במערות שבמורדות ההר ניתן למצוא שרידים פרה-היסטוריים להתיישבות האדם הקדמון, כשהקדומים שבהם מצויים במספר מערות בנחל המערות (לדוגמה מערת תנור), ומוערכים כבני 120,000 שנים. על הרכס עצמו נמצאו שרידים ליישובי קבע קטנים מתקופת הברונזה המאוחרת. הכרמל מוזכר מספר פעמים בתנ"ך: בתקופת השבטים היה הכרמל חלק מנחלתם של שבט מנשה ושבט אשר. בהמשך נכבש ההר על ידי הפיניקים שנעזרו בו להגנה על ערי הנמל באזור (עכו, עתלית). בתקופה הצלבנית עלתה חשיבותו של האזור עוד יותר והוקמו בו ביצורים ומצודות, משום שהצלבנים היו תלויים בסיוע מאירופה שהגיע ברובו בדרך הים. עם כיבוש הארץ על ידי המוסלמים איבד הכרמל מחשיבותו והיישוב בו הידלדל. במהלך התקופה העות'מאנית החלה ההתיישבות הדרוזית בכרמל, ממנה נותרו כיום שני יישובים בולטים - עספיא ודלית אל כרמל. עם התפתחות הציונות והעלייה לארץ, החלה ההתיישבות בכרמל: ב-1882 הוקמה המושבה זכרון יעקב בתמיכת הברון רוטשילד ואחריה בת שלמה ושפיה. במסגרת יישובי חומה ומגדל הוקמו בכרמל יישובים נוספים, ביניהם קיבוץ בית אורן. עוד בתקופת המנדט הבריטי החל תהליך של הפיכת ההר לשמורת טבע. ממשלות ישראל המשיכו בתהליך. בשנות החמישים והשישים התנהל "מאבק על הכרמל" בין יזמים פרטיים ובעלי אדמות מצד אחד והציבור על הפיכתו של ההר לפארק לאומי. את המאבק הובילה החברה להגנת הטבע. בשנת 1963 בהחלטת ממשלה הוקפאו תוכניות בנייה שונות על ההר. לאחר תהליך ארוך שהסתיים ביום 1 ביולי 1971 הוכרז על הקמת פארק הכרמל. ב-1996 הכריז ארגון אונסק"ו על שמורה ביוספרית בכרמל.
במהלך ההיסטוריה זכה ההר לכינויים כמו "הר אלף המערות", "אף איילה","הראש הענק" וה"ראש הקדוש" (או "ריש קדש"), יש המשערים שהשם מורכב מצירוף המילים כרם-אל, על שום כרמי הגפן והזית שכיסו אותו. הערבים מכנים אותו "ג'בל מר אליאס" על שם הנביא אליהו שהוא מורה הנביאים ופטרון הנזירים המתבודדים שנאבקו באלילות.
ב-2 בדצמבר 2010 פרצה שריפה ליד עוספיה שהתפשטה לכל אזור הכרמל, והפכה לאסון השרפה הגדול בתולדות ישראל. בשריפה נספו 44 איש, כ-17,000 איש פונו מבתיהם, קרוב ל-50 קמ"ר וכ-5 מיליון עצים עלו באש.
העימות בין אליהו הנביא לנביאי הבעל התרחש במוחרקה (קרן כרמל). (מלכים א פרק י"ח).
הכרמל בולט על רקע שאר נופי ארץ ישראל משום שהוא מוריק כל השנה ואילו שאר הארץ מדברית, או מוריקה רק בעונה הגשומה.
על הרקע הזה נתפש הכרמל בתרבות העברית כסמל לפיריון (כפי שמעיד שמו העברי), למשל הנביא עמוס משתמש בכרמל כמטפאורה לשכבות החזקות מבחינה כלכלית:
הכרמל מוזכר עוד פעמים רבות בתנ"ך כסמל לעושר ויופי -
המשורר יורם טהר לב, שגדל ובגר בקיבוץ יגור שלמרגלות הכרמל חיבר את השיר "ההר הירוק תמיד":
"ההר הירוק כל ימות השנה
אני עוד חולם ושואל
,לנשום רוחותיך כבראשונה
.לשכב בצלך, כרמל"
כלומר כאן מוזכרת נצחיות היער על הכרמל כניגוד לכך שימיו של אדם חולפים.
במהלך המאה ה-12 הוקם בהר הכרמל מסדר הכרמליטים, מסדר נוצרי קתולי שעם השנים היה לאחד המסדרים הקתוליים המרכזיים בעולם. הכרמליתים טוענים כי הם צאצאי יהודים שהתגוררו בהר מימי אליהו הנביא. על מנזריהם בהר נמנה מנזר קרן הכרמל השוכן בסמוך ליוקנעם עילית.
על הצלע הצפון-מערבית של ההר, בשטח העיר חיפה, שוכן המתחם הבהאי על הר הכרמל המהווה חלק מהמרכז הבהאי העולמי. במקום שוכנת כיפת הבאב בה טמון הבאב, הנביא שהניח את היסוד לדת הבהאית, וסביב קברו של הבאב הוקמו הגנים ומבני המרכז. אלה המהווים כיום אתר עלייה לרגל הן למאמינים בהאים והן לתיירים אחרים. הר הכרמל נחשב להר קדוש בדת הבהאית.
בכפר כבביר, שהפך עם השנים לשכונה בתחומי העיר חיפה במורדות המערביים של הכרמל, נמצא "מרכז המשלחת האחמדית לארצות המזרח-התיכון" וסביבו מתגוררת קהילה אחמדית פעילה.
למרגלותיו הצפון מערביים של הכרמל שוכנת העיר חיפה ובצמוד אליה נשר. על רכס הכרמל עצמו נמצאים היישובים הדרוזים עספיא ודאלית אל-כרמל. ההתיישבות היהודית באזור מרוכזת בעיקר בשולי הכרמל, שם שוכנים חלק מיישובי מועצה אזורית חוף הכרמל, וכן היישובים - יקנעם, יקנעם עילית, יגור, כרם מהר"ל, עופר, עין הוד, עין חוד, ניר עציון, אליקים, גבעת עדה, בת שלמה, טירת כרמל, זכרון יעקב, מעין צבי, פוריידיס, גבעת וולפסון ובית אורן.
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
אזורים בארץ ישראל | ||
---|---|---|
רמת הגולן וסביבתה | ||
הגליל והעמקים | ||
מישור החוף |
מישור החוף הצפוני • כרמל • השרון • מישור חוף יהודה • גוש דן • מישור החוף הדרומי |
|
הבקע הסורי-אפריקני |
בקע הירדן • עמק החולה • ארץ כינרות • בקעת בית שאן • הערבה • בקעת ים המלח |
|
מרכז שדרת ההר המערבית |
השומרון • השפלה • יהודה • מדבר יהודה |
|
שאר עבר הירדן | ||
הנגב |
בקעת באר שבע • מכתשים בנגב • הר הנגב • מדבר פארן • הרי אילת |
Contenido de sensagent
computado en 0,031s