Definición y significado de יבנה

ערך זה עוסק בעיר יבנה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו יבנה (פירושונים).

יבנה היא עיר במחוז המרכז בישראל השוכנת במישור החוף הדרומי.

יבנה שוכנת בשפלה, כחמישה קילומטרים מחוף הים התיכון, על גבולם המזרחי של חולות יבנה. היא נמצאת בין בן זכאי השוכנת בתחומי המועצה האזורית חבל יבנה בדרום, אשדוד בדרום מערב, גן רווה וכפר הנגיד בצפון, וגאליה, בית גמליאל ורחובות במזרח. יבנה הוכרזה כעיר בשנת 1986, שטחה הוא 10.7 קמ"ר, ובסוף 2011 התגוררו בה 33,333 תושבים.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 העת העתיקה 1.2 חכמי יבנה 1.3 ימי הביניים 1.4 הכפר הערבי יבנא 1.5 יבנה החדשה 2 אוכלוסייה 3 חינוך, תרבות וספורט 4 תחבורה 5 כלכלה 6 סמל העיר 7 ראשי עיריית יבנה 8 אתרים בעיר 8.1 תל יבנה 8.2 הגשר הממלוכי והפילבוקס 8.3 בית הקשתות 8.4 קבר רבן גמליאל וגן הסנהדרין 9 ערים תאומות 10 לקריאה נוספת 11 קישורים חיצוניים 12 הערות שוליים

  היסטוריה

  העת העתיקה

בתל יבנה ובסביבתו נמצאו ממצאים המתוארכים לתחילת האלף ה-2 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה), וסמוך לו נתגלו קברים מהאלף ה-4 לפנה"ס. בתקופת המקרא הייתה יבנה עיר בגבול ממלכת יהודה, שנקראה אז יבניאל. היא נזכרה לראשונה

	"ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפחותיהם אל גבול אדום מדבר צין נגבה מקצה תימן...ועבר הר הבעלה ויצא יבנאל והיו תוצאות הגבול ימה"
– ספר יהושע ט"ו, א', י"א

בתקופת שאול ודוד הייתה העיר חלק מארץ פלשתים, והייתה עוינת לממלכת ישראל ולממלכת יהודה לאחריה. היא נזכרה כאחת הערים שחומותיה נפרצו על ידי המלך עוזיהו:

	"וַיֵּצֵא וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּפְרֹץ אֶת חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד וַיִּבְנֶה עָרִים בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים"
– דברי הימים כ"ו, ו'

בתקופת אלכסנדר ינאי נכבשה על ידי המלך הורקנוס והפכה לעיר יהודית.

  חכמי יבנה

שמה של יבנה הלך לפניה מאז שרבן יוחנן בן זכאי, גדול הרבנים בדורו, עבר אליה מירושלים, וחידש בה את הסנהדרין ואת מוסד הנשיאים, לאחר חורבן ירושלים בידי הרומאים. פעולה זו נעשתה כדי להמשיך את החיים ברוח היהדות גם לאחר חורבן בית המקדש.

בגמרא (גיטין, נו) מסופר שלאחר שהושמה ירושלים במצור על ידי הרומאים, רצה רבן יוחנן בן זכאי לפגוש את אספסיינוס, שליט רומא. הוא נכנס לארון קבורה ותלמידיו נשאוהו לשערי העיר, כביכול כדי לקבור אותו מחוץ לה. השומרים הרומאים רצו לדקור את ארון הקבורה כדי לוודא שבתוכו מונחת גופה, אך תלמידיו הזהירו את השומרים, שאם יעשו כך יחללו את כבוד המת ויעוררו את חמת היהודים. כך הצליח רבי יוחנן לצאת מעבר לחומות ולשוחח עם אספסיינוס. השליט, שהתרשם מאוד מאישיותו של רבי יוחנן, הציע למלא את בקשתו ורבן יוחנן ביקש שלושה דברים, שאחד מהם: "תן לי יבנה וחכמיה".

הסנהדרין ישב ביבנה כשבעים שנה. רבן יוחנן בן זכאי היה נשיאה הראשון, ורבן גמליאל דיבנה ירש אותו. לפי המסורת היהודית, רבן גמליאל נקבר ביבנה בגן הסנהדרין, אך לפי המסורת הערבית זהו קברו של אבו הֻרירה - אחד מחבריו של הנביא מוחמד. לאחר מרד בר כוכבא עברה הסנהדרין צפונה, לאושא, ויבנה ירדה מגדולתה.

  ימי הביניים

בתקופה הרומית הייתה יבנה עיר מעורבת יהודית ושומרונית, ובתקופה הביזנטית נוצרית. בשנת 624 נכבשה על ידי הערבים ששלטו בה עד שנכבשה בידי הצלבנים ב-1099 ושימשה, תחת השם איבלין, כבירת רוזנות שהשתרעה בין אשקלון ובין רמלה. ב-1141 הקים המלך פולק מאנז'ו מצודה רבועה בעיר כדי להגן עליה מפני הכוח המצרי ששלט באשקלון. ב-1187 כבש צלאח א-דין את העיר מידי הצלבנים, אך ריצ'רד לב-ארי שב וכבש אותה ב-1191 בעת מסע הצלב השלישי. השליטה בעיר עברה בין הנוצרים למוסלמים, עד שבשנת 1244 נכבשה על ידי הממלוכים. הם חיברו אותה אל דרך הדואר, והקימו את הגשר הממלוכי העובר מעל נחל שורק ואת המינרה של המסגד הגדול על תל יבנה.

  הכפר הערבי יבנא

מהתקופה העות'מאנית שהחלה ב-1517, ועד מלחמת העצמאות בשנת 1948 שכן במקום כפר ערבי של פלאחים בשם יִבְּ‏נא (בערבית يبنى)‎. בכל תקופת המנדט הבריטי הייתה יבנא במגמת צמיחה - מיישוב בן פחות מ-2,000 תושבים לאחר מלחמת העולם הראשונה צמחה יבנא לעיירה שבה יותר מ-6,000 תושבים ערב מלחמת העצמאות. עם פרוץ המלחמה הגיעו 200 חיילים עיראקים מצבא ההצלה ליבנא, וקבעו את בסיסם בתחנת הרכבת. ב-31 במאי 1948 נכבשה יבנא במסגרת מבצע ברק על ידי כוח של האצ"ל וגדודים 55 ו-51 של חטיבת גבעתי. תושבי יבנא עזבו לרצועת עזה, והם וצאצאיהם חיים בעיקר במחנות הפליטים של רפיח. רוב בתי הכפר נהרסו זמן קצר לאחר מכן, מסגד הכפר שנבנה בתל יבנה במאה ה-14 פוצץ ב-9 ביולי 1950 בהוראתו של אלוף פיקוד דרום, משה דיין, ורק הצריח שלו שרד.‏^[1]

  יבנה החדשה

ב-22 בדצמבר 1948 הוקמה יבנה כיישוב לעולים, ותושביה הראשונים היו 22 עולים מבולגריה. לאחריהם התיישבו בה עולים מצפון אפריקה, תימן, איראן ומאירופה. בשנות התשעים הגיעו עולים מחבר המדינות ומאתיופיה.

בשנת 1980 החלה להיבנות ביבנה שכונת נווה אילן, שנבנתה בשיטת בנה ביתך עבור זוגות צעירים אנשי צבא ומשטרה. לרוכשים ניתנה אפשרות לקנות שטח של חצי דונם ולבנות בו בית פרטי. בשנת 1986 שונה מעמדה של יבנה ממועצה מקומית לעיר, וראש עירה הראשון היה מאיר שטרית. בעיר נבנו שכונות לאנשי קבע בצה"ל ולאנשי משטרת ישראל, ומעברם של אנשי צבא הקבע לעיר הביא לשינוי בהרכב האוכלוסייה, שהתחזקה כלכלית, ומחירי המקרקעין בעיר האמירו. בתוך 12 שנים, בין שנת 1983 ל-1995, הוכפל מספר תושביה של העיר.

יבנה הייתה העיר הישראלית הצפונית ביותר בה נשמעה אזעקה במהלך מבצע עופרת יצוקה בחודשים דצמבר 2008 וינואר 2009. אף שלא נפלו טילים בשטחה המוניציפלי, הדי התפוצצויות ואזעקות נשמעו בה מספר פעמים‏‏^[2]‏‏^[3]‏‏^[4].

  אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2011, מתגוררים ביבנה 33,333 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.4%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2010, העיר מדורגת 6 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תש"ע (2009-2010) היה 74.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2009 היה 7,253 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,070 ש"ח).‏^[5] מראשית שנות השמונים ועד היום נרשמה הגירה חיובית. קצב הגידול השנתי עומד על כ- 4% לשנה. תוכנית אב להרחבת יבנה אושרה ותאפשר תוספת של 15,000 יחידות דיור חדשות אשר יביאו את אוכלוסיית העיר לכדי 70,000 נפש תוך 15 השנים הקרובות.

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

  חינוך, תרבות וספורט

ביבנה ארבעה בתי ספר תיכוניים - גינסבורג-האורן, גינסבורג-האלון, אורט-אורמת ותיכון תורני מדעי יבנה.

בעיר קן של תנועת השומר הצעיר, שני שבטי צופים, קן של תנועת הנוער העובד והלומד ובני עקיבא בנוסף לכך מתקיימת בעיר פעילות של חוגי הסיירות של הקק"ל. בעיר מספר מרכזים קהילתיים ומתנ"סים, ובמאי 2010 נחנך היכל התרבות בשכונת נאות בגין בתכנונו של האדריכל אמנון רכטר, ובו 510 מקומות. המבנה מארח הצגות תיאטרון, ומופעי מחול ומוזיקה. הסדנה לאמנות ביבנה מציגה תערוכות בתחום האמנות הפלסטית מאת אומנים מקומיים וכלל ארציים, ומציעה חוגי אמנות בציור, פיסול, קרמיקה, צורפות, צילום ועוד. מבנה הספרייה העירונית, המכונה "כותר יבנה", משמש גם כבית יד-לבנים, ובעיר פועל קונסרבטוריון. ליבנה מספר קבוצות ייצוג בתחומי המחול, הספורט והזמר, וכן מספר הרכבי ג'אז צעירים. קבוצות אלו מופיעות תדיר בחגיגות בעיר, חלקן נוסע לסבוב הופעות בחו"ל.

שני מרכזי הספורט בעיר מציעים את כל סוגי הספורט, ומספר קבוצות ספורט של יבנה משתתפות בתחרויות ארציות ואף זכו בהישגים נאים בתחום הכדורסל, כולל העפלת קבוצת הכדורסל אליצור יבנה לליגה הלאומית בשנת 2007 וזכייה בגביע איגוד הכדורסל. קבוצת הכדורגל מכבי יבנה זכתה בגביע הטוטו ב-1985. בעיר הוכשר שביל אופניים לאורך נחל שורק במזרחה של העיר.

  תחבורה

כביש 42, העובר ב"שדרות העצמאות" בעיר, חוצה את יבנה מצפון לדרום, ומחבר אותה עם ראשון לציון בצפון ועם אשדוד מדרום. כביש 410 מחבר אותה אל רחובות במזרח, וכביש 4 מקיף אותה ממערב וחוצץ בינה לבין חולות החוף. בעיר שתי תחנות רכבת: תחנת הרכבת יבנה מזרח הממוקמת על קו אשדוד-רחובות ותחנת הרכבת יבנה מערב על מסילת הרכבת תל אביב - בני-דרום. תחנת יבנה מערב ממוקמת ליד התחנה המרכזית בעיר, המכונה מתנ"ח (מרכז תנועה, נופש וחנייה), סמוך למחלף יבנה ולכביש 4. חברת ויאוליה מפעילה קווים פנימיים ובין-עירוניים וחברת מטרופולין ואגד מפעילות שירותים בין-עירוניים.

  כלכלה

בעיר שני אזורי תעשייה - אזור מלאכה קטן בדרום העיר ממערב לתל יבנה, ופארק תעשייה בשטח של 1.7 קמ"ר בצפונה של העיר, המשתרע במקביל לכביש 4. בפארק יותר מ-250 מפעלים, ומועסקים בו יותר מ-8,000 עובדים. ענפי התעשייה העיקריים בעיר הם אלקטרוניקה, מחשבים, מתכת וחשמל. עם החברות שפועלות ביבנה נמנות אורבוטק העוסקת במערכות בדיקה של מעגלים מודפסים וצגים שטוחים; חברת דרכים העוסקת בסלילת כבישים והקמת מחלפים, מולטילוק העוסקת במנעולים, זיוודרום העוסקת בהיי טק, קרייזי ליין המתמחה באופנת נשים, בן אנד ג'ריז המייצרת גלידה ,"וילי פוד" המייצרת מזון משומר, "הגרעין" המייצרת חומרי גינון ו"המשבב" המייצרת מתכות.

  סמל העיר

סמל העיר, אשר אומץ בשנת 1986 עת הפכה יבנה לעיר, עוצב על ידי הצייר דן ריזינגר והוא מורכב משלושה אלמנטים: העבר מיוצג על ידי שלוש כיפות מבנים, שביניהן קבר רבן גמליאל, המסמלות את ההיסטוריה העשירה; ההווה מיוצג על ידי ספר פתוח, המסמל את החינוך ואת ההעשרה התרבותית; ואת העתיד מסמלת שמש עולה, המייצגת פיתוח, עליה ושגשוג. צבעי הסמל, כתום וכחול, נבחרו בשל הקרבה לים, שני נחלים (נחל שורק ונחל יבנה) החוצים את העיר, וצבע אדמת החול עליה היא יושבת.‏^[6] בשנת 2008, בשנתה ה-60 של העיר הוטבעה הסיסמה "יבנה- קהילה מעולה בשפלה" המלווה את פרסומי העירייה.

  ראשי עיריית יבנה

• משה גרוטר - יושב ראש ועד כפר יבנה מסוף 1948 ועד 1953.
• אברהם טודוריס - נבחר ליו"ר המועצה המקומית הראשונה ב-7/1953 עד ה-9/1955.
• אהרון חג'ג - נבחר ב-9/1955 כיו"ר המועצה המקומית עד ל1/1960.
• יוסף דואני - החליף את אהרון חג'ג ב-1/1960 וב-1/1964 הוחלף על ידי אהרון חג'ג עד ל-11/1965.
• שלמה מלכה - ראש המועצה המקומית מינואר 1965 עד נובמבר 1969 והוחלף על ידי אהרון חג'ג' בין 5/1966 ל-10/1966.
• אפרים לוי - ראש המועצה המקומית מאוקטובר 1969 עד דצמבר 1973.
• מאיר שטרית - נבחר לראשות המועצה בדצמבר 1973; הוביל את יבנה למעמד של עיר ב-1986 וכיהן כראש העירייה הראשון עד פברואר 1987.
• יהודה ברוס - ראש העירייה מפברואר 1987 עד יולי 1998.
• דוד בן הרוש - ראש העירייה מיולי עד נובמבר 1998.
• צבי גוב-ארי - ראש העירייה מנובמבר 1998 ועד היום.

  אתרים בעיר

  תל יבנה

תל יבנה שוכן בדרומה של העיר, והוא תחום על ידי כביש 42 ממערב, כביש 410 מצפון ומסילת הרכבת רחובות-אשדוד מדרום וממזרח. התל הוא אחד התילים הבולטים במישור החוף, ונשקפת ממנו תצפית פנורמית אל הרי יהודה במזרח, הים התיכון במערב וראשון לציון וחולון בצפון. שטחו של התל הוא כ-155 דונם. המקום לא נחקר באופן מסודר, ומאז המאה ה-19 בוצעו בו מספר סקרים ארכאולוגיים וחפירות מקומיות. הממצאים הקדומים ביותר בתל עצמו מתוארכים לתחילת האלף ה-2 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה), וסמוך לו נתגלו קברים מהאלף ה-4 לפנה"ס. בחפירות הצלה שערכה רשות העתיקות ב-2000 וב-2001 במורדות הצפוניים של התל, התגלו שרידים מתקופת הברונזה הקדומה, תקופת הברזל (קברי ארגז וקברים פשוטים), התקופה הפרסית, הביזנטית (בורות אשפה ובהם קנקנים, סירים, עצמות בעלי חיים, אבני פסיפס ומטבעות ארד), הערבית, ומההעות'מאנית. למרות הממצאים הרב-שכבתיים, לא תמיד היה התל מיושב ובחלק מהתקופת שימש כאתר קבורה וסילוק אשפה^[7].

בתקופה הצלבנית שכנה כנסייה גדולה על התל, ועם כיבוש העיר על ידי הממלוכים ב-1244, היא הפכה למסגד שכונה "המסגד הגדול" (אל ג'מעה אל כבירה). כמאה שנים לאחר מכן הקימו הממלוכים מינרה בצמוד למסגד, וזהו הממצא הבולט ביותר בתל עד היום. בצידו הצפוני של המינרה חקוקה כתובת הקדשה לאמור:

	"בשם אללה הרחמן והרחום, ציווה לבנות את המגדל המבורך הזה הוד מעלתו הסולטאן המלומד והאמיר הגדול א-סייאפי בשתאך א-נאצרי בראשית חודש רביע שנת שבע מאות שלושים ושמונה".[8]

התאריך בכתובת מקביל לשנת 1337. המסגד עצמו פוצץ בהוראת אלוף פיקוד דרום משה דיין. במחצית הראשונה של שנת 2010 שופץ המינרה על ידי עיריית יבנה ורשות העתיקות, בעלות של 417,000 ש"ח^[9]. העבודות כללו שימור וייצוב הנדסי, השלמת אבנים חסרות, הסרת כתובות גרפיטי והתקנת תאורה.

• 

  תל יבנה מצפון

• 

  המינרה הממלוכי מהמאה ה-14

• 

  כתובת ההקדשה על המינרה

• 

  מראה מהתל לכיוון מזרח. במרכז התמונה נראית רחובות ובאופק הרי יהודה

  הגשר הממלוכי והפילבוקס

הגשר הממלוכי ביבנה נטוי מעל נחל שורק במזרחה של העיר. הוא הוקם בידי בייברס במאה ה-13 והיה חלק מדרך הדואר. הגשר היה פעיל משך כ-750 שנים, עד ראשית המאה ה-21, עת נשא את כביש 410 בין יבנה לרחובות. הגשר הבנוי כקשת, היה גורם לנוסעים עליו לחוש קפיצה בעת שחלפו על פני שיאו, ולכן זכה לכינוי "הגשר הקופץ". גשר חדש שנבנה בסמוך מדרום לו נושא כיום את הכביש, והגשר משמש הולכי רגל.

הוא בנוי משלוש קשתות שהאמצעית שבהן רחבה וגבוהה משתי האחרות. בצידו המערבי, ממנו מגיעה הזרימה, מסתיימים העמודים בין הקשתות בחוד שנועד למנוע מסחף דוגמת ענפים מלהתקע בגשר ולסתום את האפיק. הגשרים הדומים האחרים שהקים בייברס הם גשר בייברס בלוד הנושא עד היום את כביש 434 וגשר בנות יעקב הישן שפוצץ ב-1918.

כ-200 מטרים מדרום לגשר הממלוכי חוצה מסילת הרכבת מרחובות לאשדוד את נחל שורק. המסילה הונחה על ידי הצבא הבריטי בעת כיבוש ארץ ישראל מידי העות'מאנים, ולצידה הוקם בעת המאורעות פילבוקס שנועד לשמור על הגשר. הפילבוקס נבנה במתכונת הבריטית המקובלת, הוא עשוי בטון מזוין ומתנשא לגובה של שתי קומות. דלת פלדה קבועה בקומתו הראשונה ובדפנותיו נקבעו חרכי ירי.

• 

  הגשר הממלוכי על נחל שורק

• 

  מראה על הגשר הממלוכי לאחר שיפוצו

• 

  מראה מתחת לגשר

• 

  הפילבוקס

  בית הקשתות

בית הקשתות שוכן למרגלותיו של תל יבנה בצידו המזרחי. הבית נבנה החל בשנת 1936 על ידי השייח' ששלט באזור, אך בנייתו לא הושלמה והופסקה בשנת 1948, עת ברח השייח' עם משפחתו לאבו דאבי. המבנה ששופץ לאחרונה, שימש תחילה כבית מלון וכיום הוא משמש למגורים. המבנה בן שתי הקומות מצטיין בחלונות מלבניים גדולים, חלונות עגולים וחלונות בצורת קשת שהעניקו לו את שמו. בקומתו השנייה מרפסת מקורה גדולה הפונה מערבה, וגגה נתמך בעמודי אבן בעלי כותרות דוריות. בצדדיו האחרים מרפסות תלויות הנתמכות בעמודי מתכת ולהן מעקה מתכת מסוגנן.

  קבר רבן גמליאל וגן הסנהדרין

גן הסנהדרין שוכן בדרומה של העיר, ובצידו המערבי ניצב מבנה אבן שנבנה בשני שלבים^[10]‏ - חדר הקבורה מיוחס לתקופה הצלבנית, והמבואה המקורה נבנתה על ידי בייברס, כפי שמעידה על כך כתובת הקדשה משנת 1274. למרות פער זמנים של כ-1,100 שנים בין ימיו של נשיא הסנהדרין, רבן גמליאל דיבנה, לתחילת בנייתו של המבנה, מזהה המסורת המקומית את המקום כקברו של הנשיא, ואילו מסורת מוסלמית מזהה אותו עם קברו של אבו אל הורירה, מחבריו של הנביא מוחמד, שחי במאה ה-7. מקורה של המסורת היהודית לאחר שנת 1948, והיא התבססה על דברי רבי יעקב השליח מהמאה ה-13 שציין כי "על קבר רבן גמליאל יש כיפה נאה מאוד והוא בית תיפלה לישמעאלים. בניין מפואר וקורין אותו אבו הורירה"^[11]. אשתורי הפרחי, הגאוגרף בן המאה ה-14, הסכים גם הוא עם קביעה זו, אך סביר עד מאוד כי רבן גמליאל אינו קבור במקום. ספק אף אם במקום קבור אבו הורירה שחי בעיר אל-מדינה, אך נראה כי במקום אכן קבור קדוש מוסלמי כלשהו^[12].

בצידו הצפוני של המבנה מבואת גישה הנפתחת אל שדרת דקלים. בחזית המבואה קבועים שלושה פתחים בצורת קשתות. העמודים בין הקשתות שקועים בקרקע ולכן בסיסם אינו גלוי. כותרותיהן הן קורנתיות מאוחרות ובהן שני טורים של ארבעה עלי אקנטוס. מעל המבואה כיפה בגובה של 7.80 מטרים וחמש כיפות נמוכות יותר בגובה של שישה מטרים. מעל אולם הקבורה כיפה גדולה ובו ניצבים המצבה ומיחרב הפונה דרומה לכיוון מכה. במבנה מאפיינים אדריכליים ממלוכים כמו אבלק ומוקרנס. כיום מתפקד המקום כבית כנסת ואולם התפילה חצוי על ידי מחיצה לעזרת גברים ולעזרת נשים. מצבת הקבר חצויה גם היא כך שחלקה בעזרה האחת וחלקה האחר בעזרה האחרת. על לוחות שיש חקוקות אמרות של הנשיא.

• 

  קבר רבן גמליאל

• 

  מראה באולם הקבר

• 

  כיפת אולם הקבר מבפנים

• 

  מאפיינים אדריכליים ממלוכים מעל לכניסה מהמרפסת אל אולם הקבורה. מיד מעל לכניסה חקוקה כתובת ההקדשה משנת 1274

  ערים תאומות

• שפייר, גרמניה
• לורנסי, צרפת
• סן-רייז, פלורידה, ארצות הברית

  לקריאה נוספת

• רז קלטר, עירית ציפר וולפגנג צוויקל, בשדה פלשתים: כני פולחן מבור גניזה ביבנה, קדמוניות, 134, 2007, עמ' 95-89

  קישורים חיצוניים

• אתר עיריית יבנה
  • תולדות יבנה, באתר עיריית יבנה
  • ככה בונים עיר: יבנה, תוכנית הפיתוח העירונית באתר עיריית יבנה, ספטמבר 2009
• חנה טרגן, ‏הכוח שבאבן: ביברס וקבר אבו חֻרַירה / רבן גמליאל ביבנה, קתדרה 97, ספטמבר 2000, עמ' 84-65
• מיכל יעקובסון, סנוב, ביבנה כבר היית? טיול אדריכלי, באתר Xnet‏, 25 במרץ 2011
• חיים לוי, הטוענת לכתר החדשה של אזור השפלה, באתר TheMarker‏, ‏22 ביוני 2012

  הערות שוליים

מחוז המרכז
נפות	נפת השרון · נפת פתח תקווה · נפת רמלה · נפת רחובות
ערים	אלעד · גבעת שמואל · הוד השרון · טייבה · טירה · יבנה · יהוד-מונוסון · כפר סבא · כפר קאסם · לוד · מודיעין-מכבים-רעות · נס ציונה · נתניה · פתח תקווה · קלנסווה · ראש העין · ראשון לציון · רחובות · רמלה · רעננה
מועצות מקומיות	אבן יהודה · אליכין · באר יעקב · בית דגן · בני עי"ש · גדרה · ג'לג'וליה · גן יבנה · גני תקווה · זמר · כוכב יאיר צור יגאל · כפר ברא · כפר יונה · מזכרת בתיה · סביון · פרדסיה · קדימה-צורן · קריית עקרון · שוהם · תל מונד
מועצות אזוריות	ברנר · גדרות · גזר · גן רווה · דרום השרון · חבל יבנה · חבל מודיעין · חוף השרון · לב השרון · נחל שורק · עמק חפר · עמק לוד
ועדי רובע עירוני	נוה מונוסון · מכבים-רעות