Publicitad E▼
Definición y significado de כלח
Definición
⇨ definición de כלח (Wikipedia)
Publicidad ▼
Wikipedia
כלח
|
||||||||||||||
כָּלַח (Kalḫu) הייתה עיר אשורית חשובה, אשר שכנה על נהר החידקל, דרומית לנינוה. כיום מכונים שרידיה תל נמרוד על שם נמרוד המופיע במקרא.
העיר כיסתה שטח של כ-40 קילומטר רבוע. והריסות העיר נמצאו בעיראק, כ-30 קילומטר דרומית למוסול. ההריסות נמצאות בנפת אל חמדניה, כקילומטר אחד מהכפר נומנאה.
תוכן עניינים |
היסטוריה
שלמנאסר הראשון ייסד את העיר, ששרדה כאלף שנים, במאה ה-13 לפנה"ס. העיר התפרסמה בימי אשורנצירפל השני שהפך אותה לעיר הבירה שלו. הוא בנה ארמון גדול ומקדשים על שרידי עיר עתיקה יותר.
טקס פתיחה מרשים מלווה בחגיגות וסעודות מפוארות נערך ב-879 לפני הספירה כמתואר באסטלה שהתגלתה בחפירות באזור. עירו של אשורנצירפל השני אוכלסה בקרוב למאה אלף תושבים [דרוש מקור] וכללה גנים בוטנים וזואולוגים. בנו, שלמנאסר השלישי (858 עד 824 לפני הספירה), בנה את האנדרטה הידועה כזיגוראט הגדול ואת המקדש הצמוד לו. הארמון, ששוחזר כמוזיאון, הוא אחד משני ארמונות אשוריים שהשתמרו בעולם, כשהשני הוא ארמונו של סנחריב בנינוה.
כלח נשארה הבירה האשורית עד 706 לפני הספירה כאשר סרגון השני העביר את הבירה לדור שרוכין (חורסאבאד). היא נותרה מרכז ראשי, ועיר מלכותית עד שנהרסה לחלוטין ב-612 לפני הספירה כשאשור נכנעה לפלישתם של מדי ובבל[דרוש מקור].
ככל הנראה, השם נימרוד קושר לאתר לראשונה בידי קרסטן נייבור בביקורו במוסול במרץ 1766.
אשורנצירפל השני
המלך אשורנצירפל השני ששלט מ-883 עד 859 לפני הספירה בנה את בירתו החדשה בכלח. אלפי אנשים עבדו בבנית חומה באורך 8 קילומטר מסביב לעיר ובבניית הארמון. נמצאו כתובות רבות חרוטות באבני הגיר, בהן אחת שאמרה "בניתי כאן ארמון מעצי ארז, ברוש, ערער, תאשור, תות-עץ, פיסטוק, עבור המעון המלכותי וההנאה האצילית לנצח. ואת פראי ההרים והים חצבתי באבני גיר ובהט ומיקמתי כשומרי השערים". הכתובות אף תיארו את שלל הביזה שנשמר בארמון: "כסף, זהב, עופרת, נחושת וברזל, שלל ידי מהארצות שהכנעתי, שלל עצום ורב שיכנתי כאן בארמוני". וכן תיארו הכתובות משתאות מפוארים שנחגגו לניצחונותיו, ואת חרדת המובסים. הטקסט כלל גם "שבויים רבים לקחתי ושרפתי. רבים לקחתי בחיים, לחלקם גדעתי את פרק כף ידם, לאחרים קיצצתי את אפיהם, אוזניהם ואצבעותיהם; ניקרתי את עיניהם של חיילים רבים. שרפתי את צעיריהם, נשותיהם וילדיהם למוות." אודות כיבוש עיר אחת הוא תיאר "פשטתי את עורם של אצילים רבים וערמתי אותם לערימות". טקטיקות מזעזעות אלו הובילו להצלחות ב-877 לפני הספירה, לאחר מסע לים התיכון הוא הכריז "ניקיתי את נשקי בים העמוק והקרבתי כבשים לאלים".[1]
שלמנאסר השלישי
בנו של אשורנציפל, שלמנאסר השלישי המשיך מהמקום בו עצר. ב-31 שנים מתוך 35 שנות שלטונו עסק במלחמה. לאחר קרב סמוך לנהר עאסי עם קואליצית מדינות פלישתית-סורית הוא התגאה:
|
שחטתי 14 אלף מחיליהם בחרב. כמו הדד, הנחלתי להם הרס. פיזרתי את גופותיהם למרחקים, וכיסיתי את פני המישורים השוממים בצבאותיהם הנמלטים. בנשקי שפכתי את דמם שזרם בנחלים ובעמקים. המישורים היו קטנים מהכיל את גופותיהם הנופלים; כל הארץ מלאה בקבריהם. השתמשתי בגופותיהם לבנות גשר מעל הנהר. |
||
| – [2][3] | ||
בכלח הוא בנה ארמון שהתעלה על זה של אביו. גדול פי שניים כיסה שטח של 49 אלף מטר מרובע וכלל יותר מ-200 חדרים. [4]
בשנת 882 לפני הספירה, בנו התמרד נגדו ואליו הצטרפו 27 ערים אשוריות ובהם נינוה ואשור. הקרבות ארכו עד 821 לפני הספירה, 3 שנים לפני מותו של שלמנאסר.[4]
ארכיאולוגיה
האתר תואר לראשונה בידי התייר הבריטי קלאודיוס ג'יימס ריץ' ב-1820, זמן קצר לפני פטירתו. משלחת החפירות הראשונה לנימרוד נוהלה לראשונה בידי אוסטן הנרי לייארד, שחפר בין 1845 ל-1847, ואחר בין 1849 ל-1851. [6] [7] [8] לייארד האמין תחילה שהאתר היה חלק מנינוה, וכך גם פרסם את תוצאות חפירותיו. לאחר מכן, החפירות הועברו לידי הורמוזד ראסאם, בן העדה האשורית בעצמו, בשנים 1853-54, ולידי וויליאם לופטוס בשנים 1854-55. [9] לאחר שהאשורולוג ג'ורג' סמית חפר קצרות באתר ב-1873 וראסאם שב לחפור בין 1877 ל-1879, נימרוד נעזבה למשך כ-60 שנה. [10] משלחת בית ספר בריטי לארכיאולוגיה מעיראק בניהולו של מקס מלוואן חזרה לחפור באתר ב-1949. העבודות נמשכו עד 1963, כשהניהול הועבר לידי דייויד אוטס ב-1958 ולאחר מכן לידי ג'וליאן אורצ'ארד ב-1963. [11] [12] [13]
המשך החפירות בוצעו בידי גופים שונים: המנהל הארכיאולוגי של הרפובליקה העירקית (1956, 1959-60, 1969-78 ו-1982-92) יאנוש מוייזינסקי (1974-76), פאולו פיורינה (1987-89) בעזרת המרכז לארכיאולוגיה בטורינו בהתמקדות במבצר שלמנאסר, וג'ון קורטיס (1989). [14] מ-1974 ועד למותו בטרם עת ב-1976, יאנוש מוייזינסקי ניהל את פרויקט המרכז הפולני לארכיאולוגיה מזרח תיכונית, בהרשאת המשלחת העירקית. הוא תיעד את כל האתר בצילומי שקופיות 35ממ ותמונות 120ממ שחור לבן. כל תבליט שנשאר באתרו וכן כל השברים שפוזרו בין החדרים תועדו וצולמו. מוייזינסקי אף סקר עם ארכיטקט הפרויקט, ריצ'רד פ. סובולבסקי, את האתר ותיעד את תכניותיו. [15]
המשלחות חשפו תבליטים נהדרים, עיטורי שנהב ותגליפים. אוסף אומנות השנהבים שהתגלה במבנה הקרוי "מצודת שלמנסאר" היה עשיר במיוחד וכלל אוצרות שנאספו מארצות כבושות בסגנונות פיניקים, סורים ואשורים והתפרס על פני כמאתיים שנה מהמאה העשירית ועד לשמינית לפני הספירה. האוסף כלל גם פרטים רבים של אביזרי רתמות סוסים. על גבי חלק מהשנהבים נמצאו חרותים כתובות עבריות המבטאות את הכיבוש האשורי של א"י בידי האשורים.[16] פסל של אשורנצריפל השני נמצא שמור להפליא, כמו גם אריות מכונפים עם ראשי אדם במשקלים בין 10 ל-20 טון [17] כל אחד שומר על פתח הארמון. הכמות הרבה של כתובות המיוחסות לאשורנצריפל השני סיפקו מידע חשוב עליו ועל זמן שלטונו יותר מעל כל שליט אחר מתקופתו. חלקים מהאתר זוהו כמקדשים לנינורתה ולאנליל ובניין המיועד לנבו, אל הכתיבה והאומנויות.
הארמונות של אשורנצירפל השני, שלמנאסר השלישי ושל תגלת פלאסר השלישי נחשפו. ההאובליסק השחור המפורסם של שלמנאסר השלישי התגלה בידי לייארד ב-1846. לייארד נעזר בהורמוזד ראסאם. האנדרטה מתנשאת לגובה של כשני מטר ומנציחה את מסעות ניצחונותיו בין השנים 859-824 לפני הספירה. הוא מעוצב בצורת צריח של מקדש בראשו ומסתיים בשלוש מדרגות. על צדו האחד מתוארת משלחת כניעה ישראלית מונהגת בידי יהוא ומעניקה תשורות ומשתחווה לפני המלך שלמנסאר השלישי בעודו נוסך נסך לפני אלוהיו. כתב היתדות על האובליסק מתאר "יהוא, בנו של עמרי" ומזכיר את מתנות הזהב, הכסף והעופרת וכן רומחים.
האוצרות של נימרוד שנחשפו בחפירות כוללות אוסף של 613 חתיכות של תכשיטי זהב ואבנים יקרות. הם שרדו את המהומות ושוד העתיקות שהתבצ לאחר הפלישה לעיראק ב-2003 בכספת בבנק בה נשמרו למשך 12 שנים ו"התגלו" מחדש ב-5 ביוני 2003.[18]
העברת פסלי הענק ללונדון
_%7E_Assyrian_Empire_%2B_-Lamassu,_Gates_at_Balawat,_Relief_Panel%27s)_%26_Full_Projection.3.JPG)
ב-1847 לאחר חשיפה של יותר מחצי תריסר זוגות של פסלי ענק של אריות ושוורים הידועים גם כ"לאמאסו" או "שדים" במשקל של כ-30 טון אוסטן הנרי לייארד הביא שניים במשקל כ-10 טון ללונדון, האחד בצורת שור והשני בצורת אריה. המסע לקח 18 חודשים ומספר כמעט אסונות עד שהובאו למוזיאון הבריטי. זה כלל העמסתם על קרונות גלגלים. הם הונמכו בעזרת מערכת מורכבת של גלגלות ומנופים שהופעלו בידי עשרות אנשים. העגלות נמשכו בידי 300 גברים. תחילה הוא ניסה למשוך את העגלה בעזרת שוורים אך הללו סירבו לזוז. לאחר מכן הועלו על דוברה שדרשה 600 מצופים מעורות של עזים וכבשים כדי לצוף. לאחר ההגעה ללונדון נבנתה סוללה מיוחדת שאיפשרה א תמשיכתם לתוך המוזיאון על גבי גלגליות. פסלי ענק נוספים במשקל 30 טון הועברו לפריז מחרוסבד בידי פול אמיל בוטה ב-1853. ב-1928 אדווארד צי'רה העביר אף הוא פסל במשקל 40 טון מחרוסבד לשיקגו. [17][19]
הסכנות לכלח
האנדרטאות בכלח מאוימות כיום מהאקלים העירקי הנוקשה. מחסור בכיסוי מגן משמעו שהתבליטים העתיקים חשופים לבליה בידי רוחות הנושאות חול ובידי גשמים עונתיים. [20]
אזכורים במקרא
העיר "כלח" מוזכרת בתנ"ך בספר בראשית פרק י' (יא-יב), בהמשך לסיפורו של נמרוד, ואזכורן של ממלכות בבל, ארך ואכד וארץ שנער כאחת הערים שהוקמו על ידי נמרוד, ומכאן גם השם המודרני שניתן לה, תל נמרוד:
|
וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ. הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְהוָה עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְהוָה. וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר. מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח. וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה. |
||
| – בראשית י' ח'-יב' | ||
לקריאה נוספת
- גרשון גליל, "ויגל ישראל מעל אדמתו אשורה" : עיון מחודש בתעודה מנהלית מכלח (+2443 ND), בית מקרא, נב, ב, תשס"ז, עמ' 41-60
- מיכאל הלצר, על כתובות מן המאה השמינית לפה"ס מכלח (נמרוד), מחקרים בתולדות עם-ישראל וארץ-ישראל, ד, תשל"ח, ע' 15-24
- מבוא לארכיאולוגיה של ארץ־ישראל בתקופת המקרא יחידה 9
- Henry C. Rawlinson, On the Birs Nimrud, or the Great Temple of Borsippa, The Journal of the Royal Asiatic Society of Great Britain and Ireland, vol. 18, pp. 1–34, 1861
- D. J. Wiseman, The Nabu Temple Texts from Nimrud, Journal of Near Eastern Studies, vol. 27, no. 3, pp. 248–250, 1968
- D. J. Wiseman, Fragments of Historical Texts from Nimrud, Iraq, vol. 26, no. 2, pp. 118–124, 1964
- Barbara Parker, Seals and Seal Impressions from the Nimrud Excavations, Iraq, vol. 24, no. 1, pp. 26–40 1962
- Barbara Parker, Nimrud Tablets, 1956: Economic and Legal Texts from the Nabu Temple, Iraq , vol. 19, no. 2, pp. 125–138, 1957
קישורים חיצוניים
 |
|
- סרטון המציג את אוצרות נימרוד\כלח 5:36 דקות
- תצוגה במוזיאון הבריטי על נמרוד
- Discoveries At Nineveh by Austen Henry Layard, Esq., D.C.L. הזיהוי השגוי של לייארד את נימרוד כנינוה.
- Nimrud/Calah
- Centro Ricerche Archeologiche e Scavi di Torino excavation site מרכז מחקר לחפירות ארכיאולוגיות בטורינו
- Archaeological site photographs at Oriental Institute תמונות מהמכון לחקר המזרח באוניברסיטת שיקגו
- עוד תמונות מהנשיונל ג'יאוגרפיק.
- אוצרות נימרוד נחשפים בעיראק, כתבה מהWall Street Journal (אנגלית) .
הערות שוליים
- ^ Time Life Lost Civilizations series: Mesopotamia: The Mighty Kings. (1995) p. 96–7
- ^ Miller, J.M. & Hayes, J.H. (1986). A History of Ancient Israel and Judah. Westminster John Knox Press. p. 257-259.
- ^ http://books.google.com/books?id=uDijjc_D5P0C&pg=PA257&dq=shalmaneser+III+campaigns#PPA259,M1
- ^ 4.0 4.1 Time Life Lost Civilizations series: Mesopotamia: The Mighty Kings. (1995) p. 100–1
- ^ Budge, Ernest Alfred Thompson Wallis (1920), תבנית:Citation/make link, John Murray: London, תבנית:Citation/identifier, http://www.archive.org/stream/cu31924088412592#page/n437/
- ^ A. H. Layard, Nineveh and Its Remains, John Murray, 1849
- ^ A. H. Layard, Discoveries in the Ruins of Nineveh and Babylon, John Murray, 1853
- ^ A. H. Layard, The monuments of Nineveh; from drawings made on the spot, John Murray, 1849
- ^ Hormuzd Rassam and Robert William Rogers, Asshur and the land of Nimrod, Curts & Jennings, 1897
- ^ George Smith, Assyrian Discoveries: An Account of Explorations and Discoveries on the Site of Nineveh During 1873 to 1874, Schribner, 1875
- ^ M. E. L. Mallowan, Nimrud and its Remains, 3 vols, British School of Archaeology in Iraq, 1966
- ^ Joan Oates and David Oates, Nimrud: An Imperial City Revealed, British School of Archaeology in Iraq, 2001, ISBN 0903472252
- ^ D. Oates and J. H. Reid, The Burnt Palace and the Nabu Temple; Nimrud Excavations, 1955, Iraq, vol. 18, no. 1, pp. 22-39, 1956
- ^ Paolo Fiorina, Un braciere da Forte Salmanassar, Mesopotamia, vol. 33, pp. 167-188, 1998
- ^ Janusz Meuszynski, Neo-Assyrian Reliefs from the Central Area of Nimrud Citadel, Iraq, vol. 38, no. 1, pp. 37-43, 1976
- ^ מבוא לארכיאולוגיה של תקופת המקרא, יחידה 9 עמ' 111, 155, 173
- ^ 17.0 17.1 Time Life Lost Civilizations series: Mesopotamia: The Mighty Kings. (1995) p. 112–121
- ^ אוצרות נימרוד נחשפים בעיראק, כתבה מהWall Street Journal (אנגלית)
- ^ Oliphant, Margaret The Atlas Of The Ancient World (1992) p. 32
- ^ Jane Arraf (February 11, 2009). "Iraq: No Haven for Ancient World's Landmarks", w:The Christian Science Monitor.
 מסופוטמיה העתיקה  |
||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
||||||||||||||||||||||||||||
Contenido de sensagent
- definiciones
- sinónimos
- antónimos
- enciclopedia
computado en 0,031s