Publicitad R▼
⇨ definición de קמבודיה (Wikipedia)
Publicidad ▼
קמבודיה (n. pr.)
Wikipedia
ממלכת קמבודיה | |||||
|
|||||
מוטו לאומי: אומה, אמונה, מלך | |||||
המנון לאומי: ממלכה מלכותית | |||||
יבשת | אסיה | ||||
שפה רשמית | קמרית | ||||
עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר) |
פנום פן |
||||
משטר | מונרכיה חוקתית | ||||
ראש המדינה - מלך - ראש ממשלה |
מלך נורודום סיהאמוני הון סן |
||||
הקמה - עצמאות - תאריך |
מצרפת 9 בנובמבר 1953 |
||||
שטח[1] - דירוג עולמי - אחוז שטח המים |
181,035 קמ"ר 90 בעולם 2.5% |
||||
אוכלוסייה[2] (הערכה) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות |
14,952,665 נפש 67 בעולם 82.60 נפש לקמ"ר 115 בעולם |
||||
תמ"ג[3] (הערכה לשנת 2011) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש |
32,950 מיליון $ 106 בעולם 2,204 $ 183 בעולם |
||||
מדד הפיתוח האנושי[4] (2011) - דירוג עולמי |
0.523 139 בעולם |
||||
מטבע | ריל (KHR) | ||||
אזור זמן | UTC +7 | ||||
סיומת אינטרנט | .kh | ||||
קידומת בינלאומית | 855+ |
ממלכת קמבודיה (בקמרית:/preăh riəciənaːcaʔ kampuciə/ ) היא מדינה בדרום-מזרח אסיה. היא גובלת בדרום עם מפרץ תאילנד, במערב עם תאילנד, בצפון עם לאוס, ובמזרח עם וייטנאם.
תוכן עניינים |
ערך מורחב – היסטוריה של קמבודיה |
קמבודיה היא מולדתו של העם הקמרי. מהמאה ה-1 עד תחילת המאה ה-7 הייתה קמבודיה חלק מממלכת פונאן, ממלכה גדולה בדרום מזרח אסיה שמוקדה בדלתא של המקונג. בממלכה הייתה השפעה הודית חזקה (לפי גרסאות מסוימות היא אף נוסדה בידי הודים) ושפתה הייתה סנסקריט. פונאן הייתה היחידה הכלכלית הגדולה הראשונה בדרום-מזרח אסיה. כלכלתה התבססה על נהר המקונג והתקיים בה סחר עבדים. בקרבתה התקיימה גם ממלכת צ'נלה. בין המאה ה-9 והמאה ה-13 היוותה הבירה אנגקור אבן שואבת ליצירות תרבות ואומנות רבות. בין המאה ה-15 והמאה ה-19 חוותה קמבודיה תקופה של שקיעה ממושכת ואובדן טריטוריה הדרגתי, בה הפכה למדינת חסות של תאילנד ווייטנאם. קמבודיה נהנתה מתקופה קצרה של פריחה במאה ה-16, כאשר מלכיה, אשר בנו את בירותיהם באזור דרום מזרח הממלכה, שבו זורם נהר המקונג, קידמו את המסחר באזורים אחרים של אסיה. בשנת 1533 הגיעו לראשונה מיסיונרים פורטוגזים לארץ, והקימו בה מיסיון, ומאז זכתה קמבודיה לנוכחות פורטוגזית וספרדית קבועה על אדמתה.
החל משנות ה-50 של המאה ה-19 החלה נוכחות נוכחות גוברת של צרפת בקמבודיה, אשר הפכה בהדרגה למושבה צרפתית. במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה על ידי האימפריה היפנית. לאחר שזו הובסה שבה קמבודיה והייתה למושבה צרפתית, עד שקיבלה את עצמאותה בשנת 1954. במקביל, הדפו הקמבודים והצרפתים את ניסיונות כוחות הוייט מין הוייטנאמים לחדור לממלכה. בשנות השישים החלו חלקים ממזרח הממלכה לשמש כבסיסים לצבא צפון וייטנאם ולוייטקונג, אשר שמשו לפעולה כנגד צבא דרום וייטנאם והכוחות האמריקנים. בתגובה הפציצו כוחות ארצות הברית מטרות בממלכה, ואלו הובילו להתערערות מצבה הכלכלי והחברתי.
בשנת 1976 התחוללה בקמבודיה מלחמת אחים עקובה מדם שבסופה התרחשה אחת הטרגדיות הגדולות בתולדות האנושות, כאשר משטרם של פול פוט ואנשי הקמר רוז' הקומוניסטים גרם למותם של כחמישית מן האוכלוסייה ברעב וברצח סלקטיבי- בין 1.2 מיליון ל-2 מיליון אזרחים. עדויות מחרידות מתקופת שלטון הקמר רוז' נותרו בטואול סלנג, שהיה הכלא המרכזי למתנגדי המשטר וכיום משמש כמוזיאון. בסוף שנת 1978 פלשה וייטנאם לקמבודיה, והנג סמרין היה לשליט המדינה. רק בספטמבר 1989 עזב החייל הווייטנאמי האחרון את קמבודיה.
קמבודיה היא מונרכיה חוקתית, שבראשה עומד המלך נורודום סיהאמוני.
במאי 1993 התקיימו בממלכה לראשונה בחירות דמוקרטיות, ובהן נבחר נורודום סיהאנוק, שלאחר מכן מונה למלך. בעקבות זאת אומצו מחדש דגל קמבודיה וסמל קמבודיה המלכותיים. באוקטובר 2004 התפטר סיהאנוק מתפקידו כמלך ובנו, נורודום סיהאמוני הוכרז כמלך החדש.
הממשלה הנוכחית מורכבת מקואליציה של מפלגת העם הקמבודית ('CPP') ושל החזית המאוחדת לקמבודיה עצמאית נייטרלית וחופשית.
כוחות האופוזיציה מטילים ספק בנטיותיו הדמוקרטיות של ראש הממשלה, הוּן סן.
שטחה של קמבודיה מעל 180 אלף קילומטר מרובע. רוב שטח המדינה הוא מישורי ומושפע משני מאפיינים גאוגרפיים עיקריים: נהר המקונג והטונלה סאפ (בקמרית: האגם הכביר). בצירוף קו החוף הדרומי, הגישה לנהרות ומקווי המים הגדולים הכתיבה את התפתחותה ההיסטורית והתרבותית של הארץ. בקמבודיה שלושה אזורים הרריים עיקריים: דרום מערב המדינה (הרי הפילים והרי קארדאמום), הגבול הצפוני עם תאילנד (הרי דאנגקרק) וצפון-מזרח המדינה.
אגם טונלה סאפ מתחבר לנהר המקונג בפנום פן, בתעלה שאורכה 100 ק"מ, ששמה נהר הטונלה סאפ. מאמצע מאי עד אוקטובר (העונה הגשומה במדינה) עולה מפלס המקונג ומימיו, הגבוהים יותר ממימי הטונלה סאפ, נשפכים לנהר וגורמים לו לזרום לכיוון צפון-מערב, לתוך אגם טונלה סאפ. בתקופה זו גדל שטחו של האגם ב-250%, ל-7500 קמ"ר. כאשר יורד מפלס המקונג בעונות היובש מתהפך כיוון זרימת נהר הטונלה סאפ, ומימיו זורמים לכיוון המקונג. הליך יוצא דופן זה הופך את אגם טונלה סאפ לאחד המקורות העשירים בעולם לדגי מים מתוקים.
אוכלוסיית קמבודיה מוערכת בכ-14.7 מיליון נפש (2011), לפי ספר העובדות העולמי. במפקד האוכלוסין האחרון, שנערך ב-1998, נמנו 11.43 מיליון תושבים.
כ-90% מן התושבים משתייכים לקבוצה האתנית קמרים. 5% הם ממוצא וייטנאמי, כ-1% הם סינים, והיתר משתייכים לקבוצות שונות, בהם תושבים ממוצא הודי, בני לאו (העם שמרכזו בלאוס) וכן קבוצות אתניות מקומיות קטנות: בני קמר לואו (מונח המתייחס למגוון של קבוצות אתניות של קמבודים תושבי אזורים הרריים), צ'אם וקבוצות קטנות נוספות.
כ-95% אחוזים מן האוכלוסייה הם בודהיסטים מאסכולת טהרוואדה. מעמדה של הדת, שנרדפה בימי הקמר רוז', נמצא במגמת התחזקות. האוכלוסייה הלא-בודהיסטית מתחלקת בין אמונות שונות, בעיקר נצרות ואסלאם.
תוחלת החיים, בהערכה מ-2008, היא 61.7 שנים. שיעור הריבוי הטבעי הוא כ-1.75%. הגיל החציוני צעיר, כ-20.2 שנים, בין היתר כתוצאה מן ההשלכות הדמוגרפיות של מלחמת האזרחים. מאותה סיבה, שיעור הגברים באוכלוסייה נמוך והיחס בין גברים לנשים הוא 0.95 גברים לכל אשה.
השפה העיקרית בקמבודיה היא קמרית. צרפתית, שפת השלטון הקולוניאלי, נמצאת עדיין בשימוש במוסדות שלטון וחינוך וכשפה מתווכת בין דוברי שפות שונות, אך היא נדחקת בהדרגה מפני האנגלית כשפה שנייה. במוסדות הממשל משתמשים לעתים בדיאלקט מקומי של צרפתית.
כלכלת קמבודיה נשענת ברובה המכריע על חקלאות. ענפי החקלאות העיקריים הם אורז, מניהוט (קסאווה) ודיג.
תעשיית קמבודיה אינה מפותחת כתעשיית שכנותיה, בעיקר עקב ההיסטוריה הסבוכה שאפשרה את פיתוח התעשייה רק לאחר 1989, השנה בה שחררה וייטנאם את אחיזתה במדינה. התעשייה מתמקדת בענף הגומי (ללא עיבוד). מאז שהסתיימו סופית המאבקים האלימים בקמבודיה ב-1999 ידעה כלכלת המדינה שיעורי צמיחה גבוהים, מעל 5% בשנה. עם זאת ההכנסה לנפש עדיין נמוכה ביחס למדינות האזור.
בשנים האחרונות התפתח ענף התיירות והחל להוות משקל משמעותי מהתוצר הלאומי. כ-2 מיליון תיירים מבקרים בקמבודיה מדי שנה.
באזור אנגקור, ליד העיר סיאם ריפ (Siem Reap) שבמערב קמבודיה, מצויים שרידיה של בירת האימפריה הקמבודית בין המאה ה-9 למאה ה-15, כולל שרידים של מעל אלף מקדשים. ביניהם נמנה מקדש אנגקור ואט המפואר, שיש האומרים שהוא המונומנט הפולחני היחיד הגדול ביותר בעולם. קרוב לשני מיליון תיירים מבקרים מדי שנה באתר, שהוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. אתר נוסף אשר הוכרז כאתר מורשת עולמית הוא מקדש פּרֶאַהּ וִיהֶאַר שבצפון קמבודיה, בגבולה עם תאילנד.
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
מדינות אסיה | |||
---|---|---|---|
|
איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN) | ||
---|---|---|
|
Publicidad ▼
Contenido de sensagent
computado en 0,032s